|
|
|
|

הסכנה בסיפורים בלתי מסופרים

התערוכה מבקשת לחקור צורות שונות של סיפור סיפורים באמנות עכשווית

אמנים משתתפים: ליאלי קחאויש, יבגניה נוביקוב, אמיר פולק

אוצרת: ליאן סייד

פתיחה: 11.9.2014
נעילה: 1.11.2014

סיפורים טומנים בחובם מחוייבות מסויימת לסוף )או אם תרצו, למוות( אנו ניגשים לקריאת סיפורים חדורים בתחושת כוונה — נחושים לסיים אותם, כיוון שגם הם, אחרי הכל, גורלם להסתיים. אולם סוף הסיפור אינו שוכן בשורות ובמילים האחרונות של העמודים האחרונים בספר. סיפור מת כשהוא חדל מלהיות מסופר. במובן זה, כותרת תערוכה זו מטעה, כיוון שלכאורה נדמה שהיא מבקשת להנחיל לצופה או לקורא מוסר השכל חינוכי: הישמרו לכם, אל תניחו לסיפורים לגווע.  אולם, לא בכך עסקינן וזה אינו הסיפור הלא מסופר שתערוכה זו מבקשת לבחון. הסיפור שמעסיק אותנו הוא זה שמסופר, בקול ענות חלושה, באמנות חזותית עכשווית. אותה נוכחות מוטלת- בספק של סיפורים באמנות עכשווית מקורה בעובדה שבאמנות מה שמסופר) במיוחד באמצעות עלילות ונרטיבים(, נתפס כקץ — לא של הסיפור, כי אם של האמנות עצמה.
ואכן, סיפור סיפורים כפרקטיקה באמנות חזותית מזוהה עם העדר תחכום, ולכן בכדי להימנע ממילוליות,  הנרטיב הוזנח. אולם האם הוא באמת מוצדק? האם התרחקות ממילוליות מחייבת נטישה מוחלטת של טקסט וסיפוריות? מול התפיסה הרואה במילוליות מבוי סתום החוסם כל ביקורת ופרשנות, ועוד יותר מכך כנגד הגישות הרואות סיפורים כמקום בו נגמרת האמנות, התערוכה מבקשת לחקור צורות שונות של סיפור סיפורים באמנות עכשווית. העבודות בתערוכה זו משקפות פרקטיקות של סיפור שמסרבות להתמסר למילוליות, ומגייסות לטובת הסיפור את התיאור, הרמיזה, האיזכור וכדומה. התערוכה בוחנת את "המילוליות" כתכונה, על השלכותיה והיבטיה באמנות חזותית. בנוסף, היא מבקשת לחדד ולהראות כי לא כל מה שנמסר כסיפור הוא בהכרח מילולי, ובאותה נשימה, שהבלתי-מסופר עשוי להיות מסוכן לא פחות.

תודה על פנייתכם

ההודעה התקבלה במערכת,
נציג שלנו יחזור אליכם בקרוב.